משפחה דתית המתגוררת במקסיקו באזור ללא קהילה יהודית החליטה לבנות ולעצב לעצמה מקווה טהרה.
לפני כן הם נאלצו לקיים את מצוות הטהרה בדרך לא דרך, נסיעה ארוכה ומייגעת למקור מים מתאים...
כאשר הגיעו מים עד נפש והחליטו לבנות עבורם מקווה פרטי והם פנו אליי.
הבקשה שלהם הייתה לעצב מקווה ייחודי ומודרני שירגיש כמו ספא מפואר ולא כמו מקום ארכאי ומיושן.
"שלא ירגיש כמו מקווה"...
המבנה המאתגר הינו צר וארוך, בקומה התחתונה שוכן המקווה.
מלבד לויטרינה גדולה של חלל הכניסה לא קיימים שום חלונות בחלק הפנימי של המבנה מה שהצריך תכנון תאורה מדויק ומדוקדק.
התפיסה העיצובית התחברה לתפיסה הרוחנית של חווית הטבילה.
המבקר עובר תהליך מעבר וטרנספורמציה מהחוץ אל הפנים, מהטמא אל הטהור, מהמקסיקני המסורתי אל היהודי המודרני.
החצר הקדמית מרוצפת באבני בריק אדומות משתלבות במראה מחוספס ומסורתי, מלווה בשתי גינות קקטוסים ולבנדר מהצדדים. זהו החוט המקשר אל הרחוב המקסיקני.
חלל הכניסה וההמתנה הינו שקוף לגמרי אל החצר דרך ויטרינה גדולה, אך כבר מהווה רמז אל ההמשך. ריהוט מודרני מעודן, צמחייה תלויה באדנית מיוחדת, פינת נטילת ידיים עם אריחי טורקיז וגופי תאורה דמויי טיפות מים.
דלת הכניסה אל פנים המקווה בזכוכית פסים במסגרת פליז מטשטשת וחושפת בו-זמנית.
חדר התארגנות הנשים מאופיין בגוונים חמים, גווני אבן, עץ וזהב עם הבלטי טורקיז – הצבע האהוב על אם המשפחה. התקרה גם היא בגימור גוון זהב שמעניק תחושה עוטפת וחמה.
חדר התארגנות הגברים הינו מינימליסטי יותר, ובו הוחלפו נגיעות הזהב במתכת שחורה וסולידית יותר.
חלל הטבילה שהוא מרכז הכובד משלב בין תחושה של קדושה לבין חלל אינטימי ועוטף. תקרה בגימור שחור חצי מבריק נותנת אפקט השתקפות כמו של בריכת הטבילה.
משני צידי הבריכה קירות מעוגלים בגימור שליכט עדין עטופים בשכבת נגרות ייחודית בעץ אגוז בשילוב אלמנטים של תאורה מעניקה שקט ויוקרה לכל החלל.
קיר התפילהה בוהק בתאורה ובניקיון בליווי גופי תאורה מקריסטל דמוי טיפה.
מקווה – ספא.
